כמה אנשים באמת נעצרים בכניסה לאתר פורנו בגלל האזהרה בעמוד הפתיחה? תתפלאו • 20/03/07
השאלה איך אפשר לעצור כניסת קטינים לאתרי פורנו מעסיקה הורים ופוליטיקאים כאחד. בלהט הדיונים נוטים הצדדים להתייחס בביטול גמור לאמצעי הבסיסי ביותר לבלימת קטינים: דף כניסה שבו מתבקש הגולש לאשר שהוא אינו קטין. אף אחד, ובטח לא הקטינים עצמם, אינו מייחס אפקטיביות כלשהי לדף הזה. אף אחד חוץ מהצד השלישי בוויכוח: הבעלים של אתרי הסקס.
אם יבקשו מכם לזרוק מספר - מהו אחוז האנשים שעושים אחורה-פנה בכניסה לאתר סקס בגלל עמוד הפתיחה שלו - כמה הייתם נותנים? חמישה אחוזים? עשרה? אם כן, מצפה לכם הפתעה. לפי המגזין העסקי של תעשיית הפורנו, “איקס ביז", עמוד הכניסה (ובעגה המקצועית: Disclaimer) מסנן בין 60 ל-90 אחוז מהכניסות לאתר. איש בתעשייה אינו טוען שכל אלה שנסוגו מכוונתם הם קטינים, אבל זה בהחלט נתון מעורר מחשבה.
מי שאינו מעורה בעסקי הסקס באינטרנט עשוי לחשוב שבעלים של אתרי סקס יקדמו בברכה כל כניסה לאתר – של קטין, של מבוגר או של חתול על המקלדת. זה, כמובן, רחוק מן האמת. לבעלי אתרים יש יותר מסיבה אחת לא לרצות שקטינים יסתובבו להם בין הרגליים, והסיבה הראשונה היא כסף. לקטין אין כרטיס אשראי, ואם הוא יגנוב מההורים והם יעלו על זה, גם בעל האתר עלול להסתבך. בביזנס של אתרי הסקס, קטינים נחשבים לעלוקות. הם צופים 20 פעם בכל סרטון-חינם באתר, ואת הוצאות התעבורה משלם בעל האתר. ההנחה היא שמי שנעצר בכניסה רק בגלל שנדרש לאשר את גילו, הוא בדיוק הטיפוס שלעולם לא ישלוף את כרטיס האשראי – אם בגלל שהוא צעיר מדי ואם בגלל שהוא עצלן או תפרן.
לו היינו חוקרי-תרבות, היינו מחלקים את סגנונות הדיסקליימרים האמריקאיים לשתי תקופות: זאת שלפני אלברטו גונזלס, התובע הראשי הנוכחי, וזאת שאחריו (2005 והלאה). התקופה הטרום גונזאלסית התאפיינה בעמודי כניסה סקסיים ומלאי הומור, אבל בשנתיים האחרונות הושלט סגנון אחיד שאין בו לא סקס ולא הומור. כשהדיסקליימר עומד בדרישות של גונזאלס – הוא אינו מחרמן וברור שאינו מיועד לקטינים - הכדור חוזר לידי הקטינים. אם הם שקרנים (ובזה בוודאי אי אפשר להאשים את בעלי האתרים), הם ייכנסו פנימה. אם הם ישרים וברי לבב, הם ינטשו את האתר ויפליגו אל מחוזות הפורנו הרך של אם.טי.וי.
שלח/י לחבר/ה • עוד חינוך ולמידה • [הביתה]