ד"ר סוזן בלוק סובלת ממחלה שהופכת אותה מאשה אינטליגנטית ומעניינת לאשת שיווק בשקל • 16/01/07
לכאורה, לד"ר סוזן בלוק יש את כל מה שבחורות כמוני מחפשות אצל אשה. היא משכילה, היא נראית לא רע, היא מקצוענית בתחום הסקס והיא אפילו קצת סלבריטי. אבל למרות שאני עוקבת אחרי בלוק כבר עשר שנים דרך האתר שלה, לא נוצר בינינו שום קליק. להיפך. למעשה, היא אולי היחידה מקליקת הפמיניסטיות המשכילות שאוהבות סקס, שעליה נמנות נשים כמו אנני ספרינקל, ויולט בלו, סוזי ברייט ואחרות, שלא סוקרה מעולם במדור זה. למה? לא יהיה פשוט להגדיר, אבל בהנחה שאתר אישי משקף משהו מהאישיות של בעליו, ד”ר בלוק (בוגרת ייל, 1977) לא יוצאת מזה טוב במיוחד.
במשך השנים עלה שמה של בלוק לכותרות לא מעט פעמים, ובכל פעם שנכנסתי לאתר שלה לקיתי בסחרחורת שהתחלפה מיד בצניחת עפעפיים - כמעט כמו התחושה שתוקפת אותי עמוד הבית של “דה מארקר”, רק עם יותר ציצים בתמונות. כמו "דה מארקר", ד"ר בלוק תוקפת את הגולש בגודש עצום של מידע, אבל בעוד שבמגזין הכלכלי לחיצה על לינקים מובילה לתוכן כלשהו, אצל בלוק הכל נראה כמו חזית קרטון חלולה. אלף פעמים ניסיתי לכתוב עליה, ובכל פעם חטפתי קריזה וויתרתי.
האתר של בלוק הוא מאתרי הסקס הוותיקים באינטרנט. הוא עלה בשנת96' ועבר מאז כמה גלגולים, אבל שלושה דברים באמת איומים מאפיינים אותו מאז ועד היום: העיצוב, הטקסטים השיווקיים והגודש האינסופי (אם תיכנסו ל-archive.org תוכלו להתרשם משלל העיצובים שלו מיום עלייתו לרשת). האמת היא שהוא מעולם לא נראה רע כמו היום, כך שלפחות אפשר להצביע על התקדמות עקבית בכיוון אחד - למטה.
ד"ר בלוק, אם תרשו לי להציג דיאגנוזה, סובלת מבעיה מוכרת אצל אנשים שיש להם הרבה מה להציע: היא לא יודעת איפה להתחיל אז היא יורה בכל הכיוונים. התוצאה היא עמודים מלאי באנרים שמהם קשה להבין מה בדיוק היא מוכרת, אבל הם מצליחים לתת לכל העסק מראה של אתר פורנו בשקל. כמו בעלי אתרים רבים, גם בלוק בטוחה שכולם בקיאים ברזי עבודתה ובהיסטוריה האישית שלה, לכן אין צורך בהסברים ברורים. אפשר לבזבז שעות בניסיון להבין אם התוכנית "רדיו סקס טי.וי" היא תוכנית רדיו או טלוויזיה והאם היא עדיין משודרת או מה., על פי הטקסט הבא: “זוהי תוכנית שאין דומה לה, לא בטלוויזיה ולא ברדיו, לא בכבלים, בלווין או בצפייה בתשלום או בשום מקום אחר באינטרנט”.
אם יש לנו עוד כמה שעות פנויות, אנחנו יכולים לנסות לברר מהו ה-Speakeasy (כינוי אמריקאי לבארים שמכרו אלכוהול בתקופת היובש) שמוזכר כמה פעמים בעמוד, וגם זאת על דרך השלילה: "אין עוד מועדון לילה כזה, או אולפן קולנוע, או מרכז לחקר סקס, או קברט או מסיבה פרטית”. ומה יש? אולי תגלו אם תעשו מנוי.
החודש מקדמת ד"ר בלוק אירוע אמורפי נוסף שהיא מפיקה מזה שמונה שנים - "יום ארוס" (20 בינואר). לצערי, הקומוניקטים שלה מתפרסמים כלשונם באתרי סקס המסקרים אירועים כאלה, לכן גם במקרה הזה אין לי סיכוי לעבור את מפלס הפלצנות ("אירוע בלתי נשכח של מלאכים ארוטיים... אופרה, אופרטה ואורגזמה”...). אני מניחה שעשרות קלטות ההדרכה הפורנוגרפיות של ד"ר בלוק, שגם אליהן הגעתי תוך תעייה במבוך האינטרנט שהיא הצליחה לבנות, יותר ברורות ומפורשות. ייתכן אפילו שהן מוצר שווה שאפשר ללמוד ממנו משהו. אני, את הפרצוף הבלונדיני הזה שעבר קורס אחד יותר מדי בשיווק, כבר לא רוצה להכניס אלי למיטה.
- ד''ר סוזן בלוק
- האתר של בלוק במכונת הזמן
- מסתבר שיש לה גם בלוג
- מגזין ''סלון'' על סוזן בלוק
- עוד על ''יום ארוס'', 20 בינואר
שלח/י לחבר/ה • עוד אירועים • עוד חינוך ולמידה • עוד קולנוע וטלוויזיה • עוד קניות • [הביתה]