Home Home Sex Drugs Rocknroll
להמר על לאס וגאס

מלך הפורנו ג'ון סטגליאנו עושה בית ספר לעיר ההימורים ומכריז על שני סרטי המשך ליצירת המופת "פשיוניסטס"08/08/06

את צופי הפורנו אפשר לחלק בגסות לשני סוגים: אלה שניזונים בחינם מהאינטרנט ומסתפקים בסרטונים קצרצרים שהם שמים בלופ עד שמגיעים לתוצאה המיוחלת, ואלה ששוכרים או רוכשים סרטים שלמים (בדי.וי.די או להורדה מהרשת). הסוג הראשון מתאפיין בדרך כלל בחוסר אבחנה מוחלט. לוקחים מה שבא ואומרים תודה אם הסרטון ארוך יותר מדקה. הסוג השני, לעומת זאת, עשוי לפתח אנינות טעם. מי שאינו מתקיים על מתנות חינם יכול להרשות לעצמו לבחור את השחקנים החביבים עליו, את הסגנון, את הפטיש הספציפי שמדבר אליו, כאילו היה לפחות יאיר רוה.

ומה עושים היאיר רוה-אים של הפורנו בימים אלה? הם דווקא מרוצים. רק ייגמר הקיץ הארור הזה והם יקבלו מנה נוספת של איכות פורנוגרפית בלתי מעורערת, היישר מבית היוצר של ג'ון סטגליאנו, האיש שאחראי להפקת המופת The Fashionistas. בפעם הקודמת שהחצוצרות הרעימו לכבוד סטגליאנו, ב-2003, הוא קיבל 22 מועמדויות לפרסי תעשיית הפורנו על "פשיוניסטס" ולקח הביתה 10 פסלונים. הסרט, שצולם בפילם ועלה כחצי מיליון דולר, נחשב להפקה היקרה ביותר בתולדות הפורנו. הוא נמשך ארבע וחצי שעות ויש בו עלילה (!).

עכשיו, מבשרת אשתו ואשת יחסי הציבור של סטגליאנו, קרן (שם במה: טרישה דברו), הוחלט בחברה המשותפת שלהם, "איוול אנג'ל", לפצל את שש השעות של סרט ההמשך ל"פשיוניסטס" לשני סרטים נפרדים. "אנשים התלוננו על האורך של הקודם”, היא אומרת. “הם רוצים סרט שאפשר לראות בערב אחד”. הסרט השלישי, שייצא בסוף ספטמבר וייקרא Fashionistas Safado: The Challenge, ימשיך בתיאור עלילותיו של מעצב האופנה האיטלקי אנטוניו (רוקו סיפרדי), שמנסה להחדיר לאמריקה ליין של בגדי BDSM. מערכת היחסים שלו עם ג'סי (בלדונה), שפחה כנועה בבית אופנה אמריקאי, תלך ותעמיק, מבטיחה סטגליאנו.

sex-fashion3.jpg
דרך ההצלחה הפנומנלית של "פשיוניסטס" הצליח סטגליאנו, שאובחן כנשא HIV בשנת 97', להגשים חלום ישן – להעלות מופע ריקודים אקסטרווגנטי בבירת האקסטרווגנזה, לאס וגאס. מי שגיחך על היומרות האמנותיות שלו – למשל רוב בעלי המועדונים הנחשבים בעיר – נאלץ לאכול את הכובע. "פשיוניסטס" הפכה בשנתיים האחרונות לאחת ההצגות הפופולריות בעיר וקצרה שבחים גם מגדולי הפלצנים (למשל הרכילאי הטלוויזיוני רובין ליץ'). בתחילת ההפקה נאלץ סטגליאנו לספוג השפלות, למשל כשהוצג בתוכנית מציאות כשהוא מרצה בהתלהבות בפני בעל מועדון על יתרונות המופע שלו, עד שלבסוף אזר אומץ והפך לשותף במועדון Krave.

ריצ'רד אבוביץ', כתב העיתון "לאס וגאס וויקלי", החליט לכתוב על סטגליאנו כמה שבועות לפני עליית המופע. נקודת המוצא שלו היתה "מי זה הפורנוגרף הזול הזה שרוצה להתחרות פה עם 'קרקס השמש'”. לזכותו ייאמר שבכתבה הוא מגולל את תהליך התפכחותו מהתנשאות זו, תהליך שהקוראים עוברים יחד איתו. “אין אצלי אוף דה רקורד", אומר סטגליאנו כבר בהתחלה. “אני ממילא מצנזר את עצמי בזמן השיחה איתך". אבל אבוביץ' מגלה במהרה שמה שנחשב אצל סטגליאנו לצנזורה לא עובר היה לדפוס אצל רוב המו"לים.

למרות שהשמצות פרועות של קולגות הן תחביב ידוע בענף הפורנו, דווקא על סטגליאנו אין מי שיגיד מלה רעה. אבוביץ', המשוכנע שהמופע הולך להיות פלופ לא נורמלי, מופתע לשמוע מהקולגות של סטגליאנו הימורים הפוכים. “נראה שוגאס הולכת להתנסות במגע הזהב של סטגליאנו", אמר לו עורך מגזין AVN, מרק קרנס. “אם סטגליאנו החליט להשקיע במשהו, ברור שיש לו תוכנית איך לעשות טונה של כסף", אמרו לו אחרים. "למה אתה עושה את זה?”, שואל אבוביץ' את סטגליאנו בפגישתם הראשונה והלא מוצלחת, “כדי לזעזע? כדי לעשות כסף?”. “אני רק רוצה שזה יהיה טוב”, עונה סטגליאנו. “זה לא עניין של כסף. אני יכול לעשות הרבה יותר כסף בפורנו. כשהייתי ילד, החלום שלי היה להיות רקדן מקצועי”. המופע, אגב, אינו נועז יותר ממופעים חצי-ארוטיים אחרים שמועלים בעיר. הוא רק מקצועי ומסוגנן יותר (ויש לו ליין של בגדי BDSM, מזכרות ומחזיקי מפתחות).

ג'ון וקרן סטגליאנו
ההתמקמות בווגאס סוגרת מעגל בחייו של סטגליאנו. בשנת 77' הוא הגיע לווגאס עם תואר בכלכלה מאוניברסיטת UCLA, ונבחן למופע ריקודים. הוא נכשל, אבל התקבל למופע צ'יפנדיילס. מכאן ואילך היתה דרכו סלולה בפניו: הוא החל להפיק סרטי פורנו שבהם, מסיבות תקציביות, הוא היה גם הצלם וגם השחקן, וכך נולד הז'אנר הידוע היום כ"גונזו”. "פשיוניסטס" היה בהחלט הפקה יוצאת דופן ב"איוול אנג'ל", שהתמחתה באוספים קצרים של סצינות הארדקור ובסרטים נטולי עלילה. אחת השחקניות בו, מספר אבוביץ', התקשרה אליו פעם מהסט וסיפרה לו בהתרגשות על יום הצילומים הראשון שלה שלא כלל סקס, אלא רק משחק מול מצלמה.

המופע "פשיוניסטס" (90 דקות, 56 דולר לכרטיס) יוצג בווגאס עד סוף אוגוסט, ואז יירד כדי לפנות לסטגליאנו זמן לקדם את סרט ההמשך. הסרט הרביעי ייצא בינואר.

"איוול אנג'ל זו לא סתם חברה שהתמחתה באוספים קצרים של סצינות הארדקור ובסרטים נטולי עלילה, אלא איפרית פורנוגרפיה הנחשבת בקרב קהילת המשפשפים כאחת מספינות הדגל של התעשיה. רק על קצה המזלג: רוקו סיפרדי, כריסטוף קלארק, גון לזלי, גואי סילוורה ועוד במאים מהשורה הראשונה של התעשיה, כולם מופצים תחת המותג של איוול אנג'ל. דווקא סרטי העלילה, אם מותר לי, להעיר נחשבים כפחותי ערך, סוג של סרטים לכל המשפחה שבחנויות הפורנו נמצאים במדף צדדי. עיקר החומר הוא בסגנון של איוול אנג'ל, שממוקמת מבחינת הקושי באמצע פלוס".

ובכן, יאיר, סימן הקריאה ליד המלה "עלילה (!)" לא נועד להביע התפעלות מהז'אנר של סרטי פורנו עם עלילה. כדבריך, בדרך כלל הם משתייכים לזן היותר נחות של הפורנו. ההפתעה שלי היא מכך שאיוול אנג'ל, שכאמור לא הלכה מעולם במסלול הזה, הצליחה לעשות סרט הארדקור מוצלח עם עלילה. אגב, עוד התייחסויות באתר לסטגליאנו ולאיוול אנג'ל תמצא כאן וכאן.


  שלח/י לחבר/ה  עוד איידסעוד אמנותיעוד מלכות ועבדיםעוד מקצועני פורנועוד פטיש • [הביתה]