הפמיניסטית אנדריאה דבורקין מתה והשאירה אחריה תעלומת אונס תמוהה • 19/04/2005
אנדריאה דבורקין, האשה הראשונה שהעזה לדבר ברצינות על פורנוגרפיה באמריקה, מתה בשבוע שעבר בגיל 59 בביתה שבוושינגטון. דבורקין מעולם לא היתה מהאנשים שמעוררים מחשבות נעימות. התנועה הפמיניסטית שהיא הנהיגה בשנות ה-70 היתה כה שטופה בשנאת גברים עד שאפשר להניח שלפחות 50 אחוז מהאוכלוסיה תיעבו אותה ואת רעיונותיה.
גם מהמין השני היא לא זכתה להרבה אהבה. נשים רבות נרתעו מהאידיאולוגיה שלה, אולי בגלל שהרגישו שהיא לא עומדת במבחן המציאות ואולי בגלל הטון המריר שאיפיין את דבריה. דבורקין קשרה בחבילה אחת פורנוגרפיה, אונס ואלימות, ובשנת 83' אף השתתפה בניסוחו של חוק שקבע כי פורנוגרפיה מהווה פגיעה בזכויות האזרח של נשים בארה"ב.
החוק נפסל מאוחר יותר ונקבע כי הוא מנוגד לחוקה, אבל דבורקין כבר היתה בעיצומו של קמפיין אכזרי נגד בנות מינה שהעזו להצהיר שהשד הפורנוגרפי לא כל כך נורא, ושלא כל תמונה של אקט מיני מבטאת אלימות כלפי נשים. בשיאו של המאבק היא כרתה ברית דמים עם לינדה לאבלייס, שחקנית הפורנו שכיכבה בסרט המיתולוגי "גרון עמוק" וטענה מאוחר יותר שעשתה זאת תחת איומי אקדח.
נורא לא פוליטיקלי-קורקט להגיד, אבל דבורקין הצדיקה במידה רבה את הדימוי הכי שוביניסטי של פמיניסטיות מסוגה - אשה כה מכוערת עד שקשה לדמיין אותה בהקשר מיני, ודי מהר אפשר להידרדר למחשבה שהיא הגיעה לאן שהגיעה בגלל מחסור בסקס. או כמו שהערסים נוהגים לומר: "זאתי לא ראתה זין יותר מדי זמן". לאסונה, סיפור האונס שלה, שהתפרסם בשנת 2000, עשוי להיתפס בדיוק כמו פנטזיה של מישהי מהסוג הזה. את הסיפור הזה כתבה דבורקין עצמה והוא פורסם ב"גרדיאן" האנגלי - עיתון רציני לכל הדעות.
לטענתה, בשנת 99' היא שהתה במלון באירופה ושתתה קיר-רויאל בגינה כשהיא עסוקה בקריאת ספר על הפשיזם בצרפת. במשקה השני היא הרגישה טעם מוזר. אחרי זמן מה היא החלה לחוש ברע והחליטה לעלות לחדרה, כשהיא מתפללת לאלוהים שתצליח במשימה זו. ומה עושה אדם שמרגיש איום ונורא ומגיע למיטתו במלון? כמובן - מזמין ארוחת ערב. זה, בכל אופן, מה שדבורקין מספרת שעשתה. היא זוכרת את המלצר שהכניס את הארוחה לחדר, אבל לא יותר מזה.
היא התעוררה אחרי כמה שעות כשהיא מדממת ופצועה ברגליה ובחזה. מה עושה אדם שמתעורר במצב כזה במלון - מחפש רופא? מגיש תלונה במשטרה? דבורקין לא עשתה דבר מכל אלה. היא גם לא עזבה את המלון למרות שהיתה בטוחה שעובדיו הם שסיממו ואנסו אותה, והלכה לגינקולוגית רק אחרי כמה ימים. קשה להבין איך אשה שהקדישה את חייה לכתיבה על אונס ולמפגשים עם קורבנות אונס לא ידעה שאחרי פרק זמן מסוים קשה מאוד למצוא על הגוף ראיות כמו זרע, רוק או שיער של האנס.
סוזי ברייט היתה פעם תלמידה ומעריצה של דבורקין, שהפכה לצ'ילבה מוצהרת שלה בשנות ה-80, במסגרת המאבק של דבורקין בנשים חובבות פורנו. ברייט היתה הרבה יותר הוגנת ממני בהספד שכתבה על דבורקין. היא נמנעה מלפרט את החורים הענקיים בסיפור האונס, והסתפקה באמירה שהוא רחוק מלהיות הגיוני או לייצג להתנהגות של קורבן טיפוסי.
ברייט, שמתפרנסת היום ממעמדה כגורואית לענייני סקס ופורנו ומחזיקה אתר נחמד ובלוג מצוין ברשת, מכירה בדבורקין כמהפכנית שראויה לקרדיט על עצם העלאת הדיון בפורנו לרמות גבוהות יותר. "היא היתה זו שגרמה לנו לראות את הפורנו בעין ביקורתית, אבל אנחנו הגענו למסקנות אחרות", כותבת ברייט. "ראינו את הסקסיזם שיש בו, אבל ראינו עוד אפשרויות. מה אם נצליח לעשות פורנו שישרת את מטרותינו ויהיה נועז באותה מידה?".
דבורקין, כמובן, לא אהבה את הרעיון, ובטח לא את העובדה שהוא נולד אצל תלמידות כמו ברייט, שהיו מקליטות הרצאות שלה ושומעות אותן שוב ושוב. "מעולם לא חלמתי שאהפוך לאויבת הכי גדולה שלה", כותבת ברייט, "אבל זה בדיוק מה שקרה. נשים ניגשו אלי עם סכינים שלופות מתוך אמונה שהן צריכות לחסל אותי בשמה של דבורקין". אגב, גם דבורקין עצמה דיווחה על אינספור איומים וקבלה על כך שאנשים פשוט לא הבינו אותה.
ב-30 השנים האחרונות חייתה דבורקין, שהיתה לסבית מוצהרת, עם ג'ון סטולטנברג, ובשנת 98' הם אף התחתנו. לדבריה, גם סטולטנברג לא תמך בה כשסיפרה לו על האונס שעברה, ויחסיהם הידרדרו מאז. "דבורקין היא גלגול הנשמות הפמיניסטי של המרקיז דה סאד", כותבת ברייט. "מצער אותי שהיא הנהיגה את המהפכה המינית ובסופו של דבר התכחשה לה".
- [דבורקין מספרת על האונס ב''גרדיאן'']
- [סוזי ברייט על סיפור האונס של דבורקין]
- [סוזי ברייט מבשרת על מותה של דבורקין בבלוג שלה]
- [אחד הראיונות האחרונים של דבורקין ניתן לעיתון ''את'':]
שלח/י לחבר/ה • עוד אירועים • עוד חינוך ולמידה • עוד מיניות חיובית • עוד מקצועני פורנו • [הביתה]