Home Home Sex Drugs Rocknroll
תועבה? תלוי את מי שואלים

מי יחליט מה נראה באינטרנט? ברברה ניטקה נלחמת בממשל האמריקאי13/08/2002

נוהגים לראות באינטרנט מקום פתוח, שלא לומר פרוץ, שבו כל אחד יכול להקים אתר ולמלא אותו בכל תוכן שיעלה בדעתו. רק בנושא אחד יש הסכמה מקיר לקיר (פורנו-ילדים), אבל חוץ מזה - הכל הולך. אבל האם באמת "הכל הולך"? הצלמת ברברה ניטקה לא רק טוענת שממש לא, היא גם מערערת על החוק הפדרלי הידוע לשמצה מ-96'
(Communications Decency Act), שלפיו "קהילה" יכולה לבקש להסיר פרסומי תועבה אם אלה פוגעים בערכיה החברתיים.

העבודות האחרונות של ניטקה, צלמת ותיקה שהושוותה לא פעם לרוברט מייפלתורפ האגדי, עוסקות בסאדו-מזוכיזם. ניטקה בדקה את החוק והחליטה לערער עליו לפני שהאתר עלה לרשת. "יכולתי פשוט לקוות שאף אחד לא יתבע אותי, אבל החלטתי לקחת את העניינים בידיים מראש", אמרה בראיון לרשת איי.בי.סי. היא גייסה לעזרתה את "הקואליציה הלאומית לחופש מיני", ארגון שמספק ייעוץ משפטי בנושאים של חופש הביטוי, ויחד הם הגישו תביעה נגד שר המשפטים ג'ון אשקרופט ונגד הממשלה.

החוק מ-96' ספג כל כך הרבה ביקורת וערעורים, עד שכעבור שנה לא נותר הרבה מהניסוח המקורי שלו. אחד הסעיפים היחידים שנותרו על כנם הוא זה שמתיר ל"סטנדרטים קהילתיים מקומיים" לקבוע מהי תועבה ומה לא.

משפטנים אומרים שהערעור מעלה שאלות מעניינות לגבי הגדרת המושג "קהילות" בעולם הווירטואלי. "במדיה הישנה היית יכול להשתמש ב'סטנדרטים קהילתיים מקומיים' כדי להגדיר מהי תועבה", אומר הנרי בק, עו"ד המתמחה בחוקי האינטרנט. "היתה לך סיבה להיכנע לסטנדרטים של הקהילה, משום שאתה באת אליה. באינטרנט זה הרבה יותר מסובך. כבעל אתר, אתה לא בא אל הקהילה - היא באה אליך. המלה 'קהילה' לא מגדירה מדינה או עיר, כך שלפי החוק, קבוצה קטנה של אנשים יכולה לקרוא לעצמה כך ולכפות על שאר הציבור את הסטנדרטים שלה".

ניטקה, שהחלה את הקריירה שלה כצלמת סטילס בסרטי פורנו, היתה נשואה בשנות ה-70 וה-80 לבמאי פורנו שנתבע כמה פעמים על פרסום דברי תועבה. באותה תקופה היא החלה לתעד את המציאות בתעשייה, את השעמום והטינה שרוב השחקנים חשו זה כלפי זה, את העייפות והאירוניה שבה הם התייחסו לעיסוקם.

למרות הבוטות שלהם, ניטקה טוענת שלא מדובר בפורנוגרפיה (שנועדה לגרות את היצרים), אלא בצילום שמנסה לחקור את יחסי האמון שמתפתחים בין אנשים שמעורבים בסאדו-מזוכיזם. "אני מציגה באינטרנט כי אף מוסד אמנותי מן השורה לא רוצה לגעת בתמונות כאלה מפחד שיקצצו לו את המימון, כך שהצנזורה פועלת בכל מקרה", אומרת ניטקה. "המקום היחיד שנשאר לנו זה האינטרנט".


  שלח/י לחבר/ה  עוד אמנותיעוד הומואיםעוד מומלציםעוד חינוך ולמידהעוד חינםעוד יופי טבעיעוד לסביותעוד מלכות ועבדים • [הביתה]